משמרות הזה"ב (אוסף התצלומים הלאומי)

כולנו מזהים את התלמידים ממשמרות הבטיחות. הם עומדים במעברי החציה, מכוונים את התנועה ומסייעים לחצות את הכבישים הסואנים בבטחה. האם בקרוב נצטרך להסתדר בלעדיהם? ואולי עדיף כך?
 
לא לכל אחד
ילדי משמרות הזה"ב (ראשי תיבות של זהירות בדרכים) מסייעים כבר שנים לתלמידים והורים לחצות כבישים סואנים ולהגיע בבטחה בכל בוקר לבית הספר או לעבודה, ומשם בחזרה הביתה (או לכל מקום אחר).

לבושי אפודים זוהרים, עם תמרור עצור ביד, מכוונים ילדי משמרות הזה"ב את התנועה. נהגים ממהרים במכוניות, הולכי רגל מבוגרים וצעירים מחכים בכל יום בסבלנות כדי שילדי המשמרות ייתנו את האות, שהמוט שבראשו תמרור העצור יוסט ויורה שכעת בטוח לחצות את הכביש או לנסוע קדימה בבטחה.

אם גם אתם רוצים להיות חברי במשמרות הזה"ב, כדאי לכם לדעת שלא כל מי שחושק בתפקיד יכול לבצע אותו. להיות חבר במשמרות הזה"ב זו משימה לא פשוטה, שדורשת אחריות ומקצועיות וגם בקיאות בכללי בטיחות רבים. על פי רוב מוטל התפקיד על תלמידי הכיתות הבוגרות בבתי הספר היסודיים. ברוב בתי הספר אלו תלמידי כיתות ו'.

הכיתה שלכם נבחרה לקחת חלק במשמרות הזה"ב? כאן נכנסת לתמונה משטרת ישראל, ששולחת שוטרים כדי שידריכו את התלמידים בענייני בטיחות בדרכים, ילמדו אותם את חוקי התנועה ויסבירו להם כיצד לפעול במעברי החציה. בסיום ההדרכה הכיתתית עוברים התלמידים תרגול מעשי במעברי החציה, ולאחר מכן השוטרים ומחנכי הכיתות בוחנים אותם ובוחרים את אלו שהכי מתאימים לתפקיד.

לפניכם כמה דוגמאות הלקוחות מההנחיות שעל ילדי משמרות הזה"ב לשנן וללמוד. קראו אותן ותבינו בעצמכם מדוע לא כל אחד יכול לעמוד על המדרכה ליד מעבר החציה ולכוון את התנועה.

• על חברי כל המשמרת להגיע לבית הספר עשר דקות לפני הזמן שבו עליהם להתייצב במעברי החציה, כדי להתארגן ולבדוק את הציוד. 
• עליהם לצאת מבית הספר כשבידיהם כל הציוד הנדרש, כשהם לבושים את במדי המשמרות.
• על משמרת הבוקר להתייצב במעבר החציה חצי שעה לפני תחילת הלימודים, ולסיים אותה חמש דקות לאחר שעת תחילת הלימודים. בצהריים על חברי המשמרת לעמוד במעברי החציה חמש דקות לפני סיום הלימודים של כיתות א'–ד'.
• כאשר הולכי רגל ממתינים לחצייה יוחזק התמרור במאוזן, במקביל לשפת המדרכה ובגובה המותניים, כך שיחצוץ בין הממתינים שעל המדרכה לבין הכביש.
• בדרך כלל יש להושיט את תמרור העצור רק כאשר אין כלי רכב המתקרבים למעבר החציה. באף מקרה אין לגרום לעצירה פתאומית של כלי רכב, ואין להסיר את התמרור כל עוד נמצא הולך רגל במעבר החציה.

משמרות הזה"ב עולות כסף רב
לאחר עשרות שנים שבהן סייעו משמרות הבטיחות למיליוני תלמידים לחצות את הכבישים הסואנים בבטחה, כעת נודע כי ייתכן שבשנת הלימודים הקרובה תופסק פעילותן. מדוע? התשובה פשוטה: כסף. יותר נכון, מחסור בכסף – קיצוצים בתקציב.

האם זו באמת אפשרות כל כך גרועה?
מתברר שישנם אנשים הסבורים שלא! לטענתם, חברי משמרות הזה"ב מסכנים את עצמם ואת הציבור הרחב. התומכים בקיצוץ סבורים שהגיעה העת לבדוק האם יש צורך להמשיך בהפעלת משמרות הזה"ב במתכונתן הנוכחית (כלומר, בדרך שבה פעלו עד היום). אבל למה? אנשים רבים, וביניהם מחנכים, מורים, הורים ומומחי תנועה, סבורים שלילדים חסרים הניסיון ושיקול הדעת שדרושים כדי לכוון את התנועה. בנוסף, בשל גילם הצעיר רוב חברי משמרות הזה"ב אינם גבוהים דיים כדי לבלוט מעבר למכוניות החולפות והחונות. יש מי שטוענים כי לכל משמרת בטיחות יש להוסיף מבוגר אחראי, בין היתר בשל מקרה שאירע באילת בחורף 2006, שבו נפגע אחד מילדי משמרות הזה"ב מניידת משטרה.

המצדדים בהמשך הפעלת משמרות הזה"ב בכל מחיר נתמכים במחקרים ובסקרים שנעשו בנושא. לדוגמה, בסקר שנערך בעיר תל אביב בשנים 2002–2003 נמצא כי במעברי חציה שבהם פעלו משמרות הזה"ב לא אירעה ולו תאונה אחת שבה היו מעורבים הולכי רגל. כמו כן התגלה הנתון המעניין הבא: רוב הנהגים שאינם נוהגים לעצור להולכי הרגל במעברי חציה רגילים דווקא כן עושים זאת במעברי החציה שבהם מוצבות משמרות הזה"ב. נהגים רבים דיווחו כי כשילדי המשמרות מבקשים מהם לעצור, הם פשוט לא יכולים לסרב. והעיקר: כשמשמרות הבטיחות בסביבה, רוב הילדים מרגישים שהם יכולים לחצות את הכביש בבטחה. ואתם, מה אתם חושבים?

כך או כך, עם או בלי משמרות הזה"ב, עלינו להמשיך לחצות את הכבישים בזהירות ועל פי כל כללי הבטיחות, ולקוות שהשנה הבאה תהיה שנה בטוחה עם כמה שפחות תאונות.