בכל מערכת בחירות מקבלות המפלגות המתמודדות זמן שידור כדי לפנות לאזרחי המדינה דרך כלי התקשורת ולפרסם את דעותיהן. מדוע המפלגות מתעקשות לפנות ישירות לציבור? מה מותר ומה אסור לאמצעי התקשורת לעשות במהלך מערכת הבחירות? כיצד עוקפות המפלגות את החוקים האלה?
מאת יוסי סעידוב
בט"ז שבט, עשרה בפברואר יתקיימו הבחירות הכלליות. כל המפלגות המתמודדות בבחירות מעוניינות להציג את משנתן בפני כמה שיותר אנשים ולשכנע אותם להצביע בשבילן. כך לדוגמה שמענו את שמותיהם של יו"ר מפלגת הליכוד בנימין נתניהו או של יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, שכבר כיהנו בעבר בתפקיד ראש הממשלה ומתמודדים שוב במערכת הבחירות הנוכחית. יו"ר מפלגת קדימה, ציפי לבני, מתמודדת גם היא בפעם הראשונה על תפקיד ראש הממשלה. יש גם הרבה מפלגות קטנות המעוניינות להיבחר לכנסת. כל המפלגות יכולות לפרסם את דעותיהן והבטחותיהן באמצעי התקשורת. פרסום זה נקרא תעמולה. המילה תעמולה הגיעה לעברית מן הערבית. פירוש המילה הערבית עמיל הוא סוכן או אדם שפועל למען משהו. שבועיים לפני הבחירות רשאיות כל המפלגות לפרסם את עצמן בטלוויזיה (שבע דקות בכל פעם) או ברדיו (חמש-עשרה דקות בכל פעם). כך יכולות המפלגות להסביר לאזרחים מדוע כדאי לבחור בהן דווקא. בעזרת התעמולה המפלגות פונות ישירות לציבור ומציגות את עמדתן בלא גורם מתווך כמו עיתונאים ושדרנים. חוק תעמולת הבחירות |
החשש הוא שכלי התקשורת ינקטו עמדה, יעדיפו מועמד אחד על פני האחר, וכך ייתנו ביטוי לאחת המפלגות שמתמודדת בבחירות ולא ייתנו חשיפה לשאר המועמדים.
את התעמולה המשודרת אפשר לחלק לשלושה סוגים: