דמוקרטיה היא מילה יוונית שמשמעותה: שלטון העם. אזרחי המדינה הם שקובעים כיצד יתנהלו העניינים במדינתם. מכיוון שאי אפשר לשאול את כל האזרחים בכל יום מה דעתם על כל עניין, עושים זאת באמצעות בחירת נציגים.

נציגי העם אחראים לפעול לטובת האזרחים, לחוקק חוקים ולהנהיג את המדינה לעתיד טוב יותר. את נציגי העם, חברי הכנסת, בוחרים בבחירות דמוקרטיות. השיטה הדמוקרטית אינה יכולה להתחשב בדעות של כולם, כי לאזרחים יש אין-סוף דעות שונות על כל דבר. בדמוקרטיה שומעים את כל הדעות, ומכריעים על פי דעת הרוב (הרוב קובע!).
יש כמה מאפיינים לבחירות דמוקרטיות, והם חייבים להתקיים תמיד:

• בחירות שוות – כל הצבעה שווה קול אחד, וכל הקולות שווים ביניהם!
  
• בחירות כלליות – כל אזרח מעל גיל שמונה עשרה רשאי לבחור נציג לכנסת ללא הבדל דת, גזע ומין (אפילו אסיר בבית סוהר!).

הידעת? ברומי העתיקה הבחירות לא היו שוות וכלליות. לנשים ועבדים כלל לא הייתה זכות בחירה, ואילו הצבעה של אדם עשיר הייתה שווה קולות רבים יותר מאשר הצבעה של אדם עני. בישראל הבחירות דמוקרטיות ולכן – אין זה משנה מי אתה – אם גילך מעל שמונה עשרה אתה רשאי להצביע, והפתק שלך שווה קול אחד בלבד.

• בחירות חשאיות – ההצבעה בקלפי נעשית מאחורי פרגוד (וילון) בדרך חשאית. זאת כדי למנוע הפעלת לחץ על הבוחרים לבחור במועמד מסוים. כל אזרח רשאי להצביע לכל מפלגה שהוא רוצה, בלי לדווח לאיש או לתת הסברים על בחירתו.
  
• בחירות חופשיות – כל אזרח מעל גיל עשרים ואחת שרוצה להיות נציג, יכול להתמודד בבחירות ולבקש מאנשים שיצביעו לו. המטרה היא לאפשר ביטוי לכמה שיותר דעות שונות בכנסת, כדי שכל הקבוצות בעם יזכו לייצוג הולם.
  
• בחירות תחרותיות – חייבות להיות לפחות שתי מפלגות שמתמודדות לכנסת, כדי שהבחירה תהיה אמִתית ולא מדומה. אם יש מועמד אחד בלבד – אין בחירה אמִתית!
  
• בחירות מחזוריות – הכנסת יכולה להתקיים עד ארבע שנים תמימות. לאחר תום תקופת הכהונה, חייבים לבחור כנסת חדשה. נציגי העם שהוכיחו את עצמם, ייבחרו שוב לכנסת הבאה.
  בכנסת ישראל מכהנים 120 חברי כנסת. במהלך הבחירות האזרחים אינם בוחרים בשמות של הנציגים, אלא במפלגות השונות. כל מפלגה מורכבת מרשימה של מועמדים המבקשים להיות חברי כנסת.
  לאחר ספירת קולות המצביעים, בודקים כמה מנדטים מקבלת כל מפלגה. מספר המנדטים שהמפלגה זוכה לה, הוא מספר הנציגים מהמפלגה שיכולים להיכנס לכנסת.