רונית תירוש.

דפנה שרון ועדו טרזי ראיינו את חברת הכנסת רונית תירוש מקדימה

מה תפקידך בכנסת היוצאת?
אני חברה בבית המחוקקים. תפקידי הוא לחוקק חוקים. כדי לחוקק חוקים טובים אני צריכה להיות קשובה מאוד לבעיות, לצרכים ולציפיות של הציבור. הדבר דורש ממני לפגוש סוגים שונים של קהל, להיות זמינה כמעט בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. אני גם חברה בוועדות, משתתפת בדיונים ובקבלת ההחלטות.
אני חברה בוועדת חינוך, בוועדת הכלכלה, בוועדה לקידום מעמד האישה, בוועדה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול ובוועדת הכנסת. אלו חמש וועדות שאני חברה פעילה בהן. כמו כן הקמתי את השדולה למען החינוך. המילה 'שדולה' מצביעה על כך שזו עבודה בהתנדבות.

רבים אומרים שמערכת החינוך מידרדרת. מדוע זה קרה, לדעתך, וכיצד אפשר לקדם את מערכת החינוך?
לעומת המצב בשנות ה- 60, מערכת החינוך מידרדרת. קודם כול, דור הילדים הוא דור אחר, וגם דור המורים הוא דור אחר. סמכות המורים נפגעה כשם שנפגעה סמכות ההורים. כשאני הייתי תלמידה, כיבדנו מאוד את המורים שלנו, וגם ההורים שלי כיבדו מאוד את המורים. היום, הכבוד הזה נפגע קצת, ולעתים אפילו נפגע הרבה. המורים היום "מסתחבקים" יותר עם הילדים. להורים שלי היה מעט מאוד זמן לראות אם הכנו שיעורים. הם סמכו מאוד על בית הספר ונתנו בו אמון מוחלט. היום ההורים מתערבים הרבה יותר בגן הילדים ובכיתה, ובאים בטענות אל המורים: 'למה הושבת את הילד לידו?', 'למה נתת כל כך הרבה שיעורים?' היחס הזה מחלחל אל הילדים, הם חשים בו ומרגישים חופשיים להתנהג בעצמם בחוסר משמעת, חוסר כבוד. היום המורים מתעסקים בבעיות משמעת במקום להתעסק בלמידה והוראה. כשמבזבזים זמן על בעיות משמעת, יש פחות זמן ללמוד.
דבר נוסף, פעם בית הספר מילא את רוב שעות היום. היינו לומדים עד הצהריים ולאחר מכן הקדשנו שעות רבות לשיעורי בית. לא הייתה טלוויזיה, לא היו עיתונים, לא היו דברים אחרים שמסיתים את תשומת הלב שלנו מהלמידה. היינו קוראים ספרים רבים מאוד. היום הילדים מקדישים זמן מועט ללמידה, ולכן גם התוצאות וההישגים נמוכים מאוד.

את חושבת שזה רע שהילדים לומדים פחות? את חושבת שהיה טוב יותר אם ילדים היו לומדים יותר שעות בבית הספר והיו נותנים להם יותר שיעורים?
כן, אין לי ספק. ככל שהילדים נמצאים יותר זמן במסגרת עם מבוגר שיכול לתרום להם מהידע שלו, המצב טוב יותר. זה מועיל הרבה יותר מאשר להסתובב ברחובות או לשוטט באינטרנט או 'לזפזפ' בטלוויזיה. אינני חושבת שיש לנו תכניות איכות רבות בטלוויזיה. יש מעט מאוד תכניות איכות, יש דלות של שפה. הכול השתנה. מקדישים מעט מאוד זמן לקריאת ספרים. הילדים היום מדברים בסלנג ועושים טעויות רבות מאוד, בעברית גרועה עד מאוד.

מה את חושבת שצריך לעשות, כדי לחזור להרגלי הלמידה שהיו פעם בבית הספר?
צריך להיות שיתוף פעולה בין ההורים למורים, כלומר: אם המורה נותן שיעורים, על ההורה לשתף פעולה בעניין ולוודא שאכן התלמיד מכין את השיעורים. לדוגמה, היום, כשתלמיד נענש, כמעט תמיד ההורים באים ומתלוננים. אין שיתוף פעולה בין ההורים למורים.
אני גם הייתי מעבירה לתלמיד אחריות רבה יותר ובוחנת אותו אחר כך. כלומר: להטיל מטלות, לתת לתלמידים משימות ואחר כך לבדוק את ההתמודדות אתן, אחרת – הילדים לומדים מהר מאוד ש"בשביל מה להתאמץ ולעשות שיעורים אם ממילא איננו נבדקים?".
כשהייתי בגן ובכיתה אלף היו שלושים ושלושה ילדים בכיתה.

חוק שאני מאוד גאה בו הוא חוק לכיתות א–ב. ביקשתי לפצל את הכיתה לשתי קבוצות, במשך עשר שעות בשבוע, שבכל אחת מהקבוצות יהיו  עשרים תלמידים לכל היותר. כלומר: אם יש לך כיתה של שלושים תלמידים, היא מתפצלת לשתי קבוצות של חמישה עשר. בכיתות א–ב מטמיעים את יסודות הלמידה, יסודות הקריאה, הכתיבה והחשבון. אם בזמן הזה המורה 'מפספסת' תלמיד כי היא עובדת בכיתה גדולה ואינה משתלטת על כולם, התלמיד 'מתפספס' וסוחב את הפער הזה לאורך שנים רבות אחר כך.

בכל תחילת שנת לימודים יש שביתה. מה דעתך על השביתות החוזרות ונשנות של המורים? בשביתה התלמידים מפסידים לימודים. בסופה המורים מקבלים את השכר אבל אנו, התלמידים, רק מפסידים. מה דעתך?
קודם כול, אני מתנגדת מאוד לשביתות. העובדה היא שבכל שנה  הדבר חוזר על עצמו. זה מצב מביך, לא רצוני ולא יעיל. אינני חושבת שהמורים ישיגו את מבוקשם בדרך הזאת. מדוע המורים שובתים? כי התנאים שלהם גרועים, אבל השביתה היא לא הפתרון. בעיניי, הפתרון הוא לעשות שינוי, טיפול שורש, משהו שישנה את כל המציאות החינוכית בישראל. כדי לעשות את השינוי צריך שיתוף פעולה של משרד החינוך עם משרד האוצר.
למרות כל הדיבורים על האלימות בבתי הספר, דבר לא השתנה. מה עשיתם במשרד החינוך ומה התכניות החדשות להתמודדות עם הבעיה?

האלימות היא דבר שקורה בכל מקום. כשאתה פותח טלוויזיה, אתה רואה אלימות בתכניות. לדוגמה, בראיונות – כשמישהו מדבר והמנחה מתפרץ ולא מאפשר לו לסיים את דבריו – זה סוג של אלימות בעיניי. אתה רואה את זה על הכביש, את חוסר הסבלנות של הנהגים. פתאום אתה אומר: 'רגע, ככה מתנהגים בג'ונגל'. לכן קשה מאוד למתן את התופעה הזאת של האלימות. אילו פעולות נדרשות? חינוך. לדבר על הנושא, להעלות את הנושא בבתי הספר ובגני הילדים. לחנך לסובלנות, לכבוד לבן אדם. לא פותרים כל בעיה במכה. יש דרך אחרת לפתור סכסוכים ובעיות.

כיום יש ידע רב חופשי באינטרנט. מצד אחד, זה נפלא שיש אפשרות לגשת למידע זמין; מצד אחר, יש תלמידים שעושים פשוט 'העתק/הדבק' בלי להבין מה הם קראו. אילו הזדמנויות ואילו בעיות מציע האינטרנט לעתיד החינוך, לדעתך? ויש גם סכנות רבות של הטרדת ילדים באינטרנט, מה את חושבת על כך?
הייתה הצעת חוק, להחיל סוג של צנזורה. כלומר: שהורה יתקין קוד כלשהו בכניסה לאינטרנט, וכך יהיה להורה מעקב. לא צריך לתת לילד חופש בכול. הוא צריך הנחיה והדרכה. אנחנו, המורים, לא השכלנו להשתמש באינטרנט, לעשות שימוש נכון וחכם ומתוחכם באינטרנט. כולנו יודעים שיש 'העתק' ו'הדבק', אבל המורה מקבל את המצב כמות שהוא ולא מבקש מהילד להסביר את התהליך שהביא אותו לכתיבת מסקנה מסוימת. אני רוצה שהילד יוציא את המידע הרלוונטי לו ובסוף יסביר לי כיצד הוא הגיע למסקנה שלו. אין שום בעיה שילד ייכנס לכל מאגרי המידע, יעתיק וידביק כל מה שהוא רוצה. אם הוא יודע להסביר לי, הוא עשה את העבודה.