רנטה – יש כרישים אין כבישים: האי רֶאוּנְיוֹן
הרים גבוהים
האי הקטן ראוניון, השוכן אי שם באוקיינוס ההודי, מתהדר בהרים גבוהים ובעולם תת-מימי פעיל
מאת: טניה רמניק ואורן טל
אי קטן ואלמוני באמצע האוקיינוס ההודי
האי רֶאוּנְיוֹן נראה אך בקושי על מפת העולם כנקודה קטנטנה אי שם באוקיינוס ההודי מדרום לקו המשווה, אך במהלך מסענו בסירת מפרש קטנה, כל אי, קטן ככל שיהיה, הוא הזמנה לעצירה מבורכת להתרעננות.
הידעת?
כבר ממרחק של עשרות קילומטרים יכולנו להבחין ביבשה. ראוניון הוא אי הררי שמתהדר בפסגות המגיעות עד גובה של 3,000 מטר (גבוה יותר מהחרמון שלנו), מה שמאפשר לראותו מרחוק. לראות אי ממרחק כה גדול זו חוויה מיוחדת – תמיד משמח אותנו לראות יבשה, אך עם זאת, לאחר שראינו אותה, אנחנו נעשים קצרי רוח ורוצים להגיע אליה במהירות, ולמען האמת, הצורך להמתין שעות ארוכות עד שמגיעים ליבשה גורם לנו לעצבנות מיותרת.
הידעת?
בחודש יולי 2015 נמצאו על חופי האי ראוניון שברי מטוס שנחשדו כשייכים למטוס שנעלם למעלה משנה קודם לכן באסון תעופה שנודע בכינוי "המטוס המלזי" (משום שהמטוס היה שייך לחברת התעופה של מלזיה). עד למועד זה מעטים ברחבי העולם שמעו על ראוניון, אך הכיסוי התקשורתי הביא את האי לתודעת הציבור
שלט ברור מאוד
כפי שאתם יודעים, כשממתינים בציפייה למשהו נדמה שהזמן חולף לאט יותר, וכך בדיוק הרגשנו – נראה לנו שנדרש זמן רב להתקרב לאי עד שבסופו של דבר הגענו. מיד התארגנו וירדנו לחוף והדבר הראשון שראינו לפנינו היה שלט ענק עם כתוביות בצרפתית וציור. אף על פי שאיננו דוברים את השפה היטב פענחנו בקלות את מהות השלט, שכן הציור היה ברור מאוד. הופיע בו אדם שוחה במים ואחריו... כריש גדול. הבנתם את כוונת השלט? נכון – לא מומלץ להיכנס למים.
בעודנו עומדים פעורי פה מול השלט, בא לקראתנו ז'רום, מנהל הנמל. הוא הסביר לנו שהרחצה אסורה לא רק באותו הנמל אלא ברוב חופי האי, וזאת בעקבות ביקור תדיר של כרישים גדולים באזור. למען האמת, לא בדיוק הבנו איך הכרישים יודעים שלא לפקוד את החופים שהרחצה בהם כן מותרת, ולכן לשם זהירות, החלטנו שלא להסתכן ולוותר על הרחצה במימי האי, ובמקום זאת להתרכז בטיולים בהרים.
הידעת?
תמונת לוויין של האי ראוניון. בפינה השמאלית העליונה ניתן להבחין בשלושה מכתשים צמודים זה לזה, ובפינה הימנית תחתונה ניתן לראות את הר הגעש הפעיל
פסגות ומכתשים
ידענו שלפנינו יום טיול ארוך במיוחד, ולכן עוד לפני ששכבנו לישון ארזנו תרמילים, ולמחרת בשעה ארבע לפנות בוקר כבר היינו בדרך. הנמל שעגנו בו שכן בקרבת הר געש (לא פעיל) בעל לוע עמוק ורחב, שנקרא מאפאטה. תכננו לטפס עד שוּלֵי הלוע, לחצות אותו ולרדת מההר בעברו האחר.
לאחר עלייה תלולה שגרמה לנו להתנשף בקולי קולות, צעדנו לאורך שביל מפותל שנחצב בצלע ההר.
מאחורי כל פנייה התגלה לעיננו נוף עוצר נשימה של פסגות, מדרונות, ועמקים נפלאים, אך כאשר הגענו לנקודת התצפית שממנה ניתן להשקיף על הלוע במלואו הרגשנו שאנו מבינים באמת מדוע היה שווה לטרוח ולטפס עד לכאן. הנוף נראה כאילו לטבע קרתה כאן מעין תאונה – כאילו גוש שלם של סלעים ואדמה נעקר מראש ההר, הושלך החוצה והותיר אחריו בור עצום-ממדים ומרשים במיוחד.
האירוע הוולקני התרחש לפני זמן רב, ובזמן שחלף מאז כבר הספיקו עצים וצמחייה לצמוח ולעטר את המדרונות ואת תחתית המכתש בגוני ירוק נפלאים, שמהם בצבצו הגגות האדומים של בתי התושבים המקומיים.
הידעת?
בעודנו מתפעמים מהנוף, שמנו לב שלא רק לטבע קרתה כאן "תאונה". כשעשיתי צעד קדימה על מנת לצלם את הנוף שמתי לב שסוליות הנעליים שלי נשארו מאחור. היה לנו ברור שזו בעיה קשה, שכן היינו ממש "באמצע שום מקום" – לאחר שכבר הלכנו כשש שעות מתחילת המסלול ונותרו עוד כשמונה שעות עד לסיומו.
רוצים לדעת כיצד הצלחנו להמשיך בדרכנו? המשיכו אתנו לדף הבא.
הרים גבוהים | המכתש העצום מָאפָאטֶה
