גלים أمواج חדשות
כניסה
דף ראשי > חברה וכלכלה > בוגר בִּן-לילה פורסם: 30/1/2018

בוגר בִּן-לילה

יאיר הוא בן 13, אך למרות החזות החיצונית והבוגרת שלו, הוא עדיין ילד. הוא לא הרגיש בנוכחות של אבא שלו, הוא גדל לתוך מציאות שבה אביו מאושפז בבית החולים ואמו מטפלת באביו.

מאת: תום עטון

הכתבה נכתבה על ידי סטודנטית מהמחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, במסגרת קורס על חדשות לילדים


יאיר

יאיר הוא בן 13, אך למרות החזות החיצונית והבוגרת שלו, הוא עדיין ילד. כשיאיר היה בן ארבע, אביו, ששמו מישל, ניהל עסק גדול לשיווק ומכירה של מוצרים רבים. ימים רבים לא ראה יאיר את אביו, משום שהיה חוזר מהעבודה בלילות, כשיאיר כבר ישן.

 

באחד הלילות, כשפנה האב לסגור את דלתות העסק כדי לשוב לביתו, הוא נתקל במקרה בבקבוק של חומר ניקוי שהיה מונח באחת הפינות, ותכולתו נשפכה על רגלו, אך הוא התעלם מכך. הוא נעל את העסק, נסע לביתו ושכב לישון. במהלך הלילה העירו את האב כאבים חזקים ברגלו. הוא שם לב שרגלו נפוחה מאוד ומיהר לנסוע אל בית החולים, אך הרופאים התקשו לאבחן את סיבת הכאבים והנפיחות. הם שאלו אותו שאלות על קורותיו באותו הלילה והבינו שחומר הניקוי שנשפך על רגלו הוא הגורם לכך.

חמש שנים תמימות היה אביו של יאיר מאושפז בבית החולים. בגלל השהות הממושכת, הוא לא היה יכול לעבוד או לטייל עם משפחתו ולעשות את כל הדברים הרגילים שאנשים עושים בחיי היום-יום. לכן גם יאיר לא זכה לחוויות משפחתיות כמו כל ילד אחר בגילו. הוא לא הרגיש בנוכחות של אבא שלו, הוא גדל לתוך מציאות שבה אביו מאושפז בבית החולים ואמו מטפלת באביו.

 

חדר בבית חולים

יאיר, ספר כיצד מושפעת התחושה הכללית שלך מכך שאביך מאושפז ולא נוכח בחייך ובחיי המשפחה כולה?

 

 
"זה מצב לא נעים. ההורים הם האנשים המרכזיים בחיים של רוב הילדים, הם דואגים ומעניקים בלי סוף. כאשר אבא שלי היה בבית החולים, חסרה לי הנוכחות שלו וכמובן גם של אימא שלי, שכל היום הייתה טרודה ועסוקה בטיפול בו.

 

הקושי הגדול היה בתפקוד היום-יומי: אין ארוחות משפחתיות שבהן כולם יושבים ומדברים על מה שהתרחש במהלך היום, אין טיולים משפחתיים או סתם משחקים שאפשר לשחק עם ההורים כמו שעשו כל בני גילי באותה התקופה, ובמיוחד לא היו לנו הפינה שלנו והשקט שלנו".
 

יאיר מספר שההתנהלות בחיי היום-יום הייתה ההתמודדות הקשה ביותר, כשבמהלך השבוע, בכל יום נאלצו הוא ואחיו לשהות אצל בן משפחה אחר. בבוקר, סבא שלו היה מלווה אותו ואת אחיו לבתי הספר והגנים. אמו הייתה נוכחת איתם בבקרים והכינה להם כריכים לבית הספר, ומשם הייתה הולכת לבית החולים. בצהריים הם היו באים לסבא וסבתא ואוכלים אצלם ארוחת צהריים, ולאחר מכן מכינים שיעורי בית. מדי פעם בפעם יאיר נהג ללכת לבקר את בני דודיו ולשחק איתם. בדרך כלל אִמם הייתה חוזרת בערב, מכינה לו ולאחיו ארוחת ערב ומבלה איתם עד ששכבו לישון. כך התנהלו חייהם חמש שנים. הקושי העיקרי בעיניו היה השהות המתמדת בחברת אנשים ומשפחה, אף שלפעמים כל אחד צריך פינה שקטה לעצמו.

יאיר, אילו דברים עזרו לך לשרוד בתקופה הקשה שאתה ובני משפחתך חוויתם?

 

 
"מה שעזר לי ולאחים שלי לשרוד בתקופה הקשה הן העזרה והתמיכה שקיבלנו מהמשפחה ומהחברים של ההורים שלי. היינו הולכים הרבה למשפחה הקרובה ומשחקים עם בני דודים שלי, וככה הזמן היה עובר מהר ולא היינו מרגישים או חושבים על מה שקרה. נוסף על כך, אחיי הגדולים תמיד דאגו להעסיק אותי בכל מיני פעילויות עד רדת הערב".
 

 

האם אתה חושב שהמחלה של אביך השפיעה גם עליך? כיצד?

 

 
"בעקבות היעדרם של הוריי מהבית, נעשיתי אדם עצמאי. זה גרם לי לסמוך על עצמי יותר ולדאוג לדברים שאני רוצה שיקרו. בעקבות המקרה הזה, הפכתי לבוגר בן-לילה. דאגתי להעסיק את עצמי כשהיו רגעים משעממים, להכין שיעורי בית ולאלתר בהכנת מאכלים (כמובן, לא נגעתי באש או בסכין, כי בכל זאת הייתי ילד צעיר). אני חושב שזכיתי ליתרון בכך שעכשיו אני יודע דברים רבים שבני גילי לא חושבים עליהם בכלל".
 

רק כעבור חמש שנים השתחרר אביו של יאיר מבית החולים ושב לביתם, אך הוא עדיין נזקק לתהליך שיקום ארוך, ונדרשו עוד כמה שנים עד שהיה יכול לשוב ולעמוד על רגליו. עם זאת, החלמתו לא הייתה שלמה, מפני שהפגיעה ברגלו השפיעה לרעה גם על איברים אחרים בגופו.

 

 
"כשאבי חזר, הבנתי עד כמה הוא היה באמת חסר, גם אם לפני כן לא הרגשתי בכלל במחסור הזה".
 

 

יאיר עם אביו

יאיר מספר שבעת החזרה של אביו מבית החולים, הוא הוצף ברגשות מעורבים: מצד אחד, זה היה מוזר, כי הוא היה צעיר מאוד כשאביו התאשפז בבית החולים, ולכן הוא עדיין לא צבר זיכרונות משמעותיים של חוויות משותפות לו ולאביו. נראה לו שזה היה גיל שבו עוד לא מתפתחת ההבנה ולא שואלים למה אבא לא נמצא. מצד אחר, הוא מדגיש שמילאה אותו תחושה של הקלה וכיף. החיוך חזר לפניהם של אמו ושל אחיו הגדולים, ודבר זה שימח גם אותו. נוסף על כך, הוא מספר שכבר בשבוע הראשון לחזרתו של אביו הביתה הם התחילו לעשות דברים כמו כל משפחה רגילה. יאיר ואביו החלו להשלים פערים – לשחק, לדבר ואפילו סתם לצפות יחד בסרטים עם כל בני המשפחה.

האם אתה שמח שגילית מחדש את אביך?

 

 

 
"כמובן, אין כיף גדול יותר מזה שיש הורה נוכח לצידך, ולהרגיש ילד רגיל שיש לו שני הורים שדואגים לו. חוץ מזה שממש כיף להרגיש לידם קצת ילד שיכול להתפנק ולא רק להיות בוגר ואחראי".
 

בסיום הריאיון יאיר מספר שבעקבות המקרה הוא למד להכיר את אביו וליהנות מהרגעים הקטנים בחיים, שעבורו הם כלל לא מובנים מאליהם.

   

חדשות הילדים |  כניסת משתמשים |  הרשמה |  הדרכה למורים |  אתר לדוגמה |  על אודות האתר |  צרו קשר |  נגישות

כל הזכויות שמורות © עמותת סנונית (ראו תנאי שימוש)  |  האתר פועל ברשיון