חטיפת המטוס

מיקומה של אוגנדה

ב־4 ביולי יצא לדרכו אחד המבצעים הנועזים ביותר בתולדות צה"ל...

הכול התחיל ב־27 ביוני 1976, כאשר מטוס נוסעים של חברת התעופה הצרפתית "אייר פראנס" המריא מישראל בדרכו לצרפת. לאחר שהמטוס נחת כמתוכנן באתונה, שביוון והמריא שוב, חטפו 4 מחבלים את המטוס ובו 268 נוסעים, מתוכם 12 אנשי צוות. המחבלים הורו לטייס להנחית את המטוס באנטבה, אוגנדה.

דרישות החוטפים והתגובות בישראל

הדרישות

על מנת לשחרר את החטופים דרשו המחבלים שישראל תמלא את דרישותיהם. הם דרשו שישראל תשחרר ב־48 שעות יותר מ־50 מחבלים, שהיו כלואים בבתי הכלא בארץ. 
בינתיים שחררו החוטפים את אנשי הצוות ואת בני הערובה הלא־יהודים. רוב אנשי הצוות לא הסכימו לעזוב את הנוסעים היהודים, ונשארו גם הם בני ערובה. לארבעת החוטפים, שהיו על המטוס, הצטרפו עוד 10 מחבלים.

התגובה

בפני ממשלת ישראל עמדו שתי אפשרויות: להתחיל במשא ומתן (שיחות) עם החוטפים על שחרור האסירים או לשחרר את בני הערובה בהתקפה צבאית. הממשלה חששה שהמבצע ייכשל ובני הערובה והחיילים ייהרגו.

אידי אמין - שליט אוגנדה בזמן מבצע יונתן

ראש הממשלה דאז, יצחק רבין החל במשא ומתן על שחרור המחבלים באמצעות שליט אוגנדה אידי אמין, ששיתף פעולה עם המחבלים. המשא ומתן האריך את הזמן, שנתנו החוטפים לישראל עד ה־4 ביולי, בשעה 13:00. זמן זה אפשר לתכנן פעולה צבאית במקביל למשא ומתן.
 

התכנון

ביום, שבו החל המשא ומתן, הוצגה תכנית המבצע בפני הממשלה.
תת־אלוף דן שומרון (לימים רמטכ"ל צה"ל) היה מתכנן המבצע, והוא קרא לו מבצע "כדור הרעם".
התכנית הייתה להטיס כוח לוחמים לאנטבה. הכוח יתקרב למקום, שבו היו החוטפים ובני הערובה, תחת מסווה של כוח חיילים אוגנדים. הכוח, שיועד לצאת למבצע, ביצע תרגול בדגם של שדה התעופה של אנטבה, ולאחר מכן קיבל המבצע אישור מהממשלה.