תאונות "פגע וברח"

"פגע וברח"

שני המקרים הקשים המצוינים בכתבה זו שונים זה מזה, אך גם דומים זה לזה: שניהם מעלים את הצורך בהגברת המודעות מצד הנהגים, ושניהם מצביעים על תופעה קשה: נהגים שהשתתפו בתאונת דרכים מפקירים פצועים ונוסעים לדרכם כאילו לא אירע דבר. תופעה זו מכונה "פגע וברח".

מאת: שירה צרי

שולי הדרך הם מקום מסוכן – פוקחים
עיניים ושומרים על ערנות

sxc

בחודש יוני (תמוז) השנה, התעורר שניאור חשין לפנות בוקר ויצא מתל-אביב לרכוב על אופניו, יחד עם חבר. באותה שעה יצא טל מור מהפאב האחרון שבילה בו את הלילה. שניאור רכב להנאתו. לפי הפרסומים בתקשורת, נהג טל שיכור במכוניתו. סמוך לצומת קסם, דרס טל למוות את שניאור, וברח. שניאור נהרג במקום.

לפני כעשרה חודשים רכב אמיר בלחסן, שהיה אז בן 12, על סקייטבורד ממונע. אמיר רכב בכביש. רכב פגע בו ופצע אותו קשות. במקום לעצור ולעזור לאמיר, בחרו נוסעי הרכב להימלט. החודש נגזרו עליהם שלוש שנות מאסר באשמת הפקרת פצוע. אמיר נמצא בתרדמת מאז התאונה ועד היום.

תאונות הדרכים הן נגע במדינתנו. מאות אנשים נפגעים בתאונות, ובהם רוכבי אופניים.

בזמן האחרון, ריבוי המקרים של נהגים שפוגעים באנשים ובורחים ממקום התאונה, מחייב התייחסות מחמירה של רשויות המדינה כלפי אלו אשר פוגעים, מפקירים את הפצועים ואינם נוטלים אחריות למעשיהם.

במיוחד בחופש, כיף לרכוב על אופניים, סקטים, רולר בליידס או סקייטבורד.

יש רוכבי אופניים רבים אשר רוכבים על אופניהם בתור כלי רכב לכל דבר: לעבודה, לבית הספר או לכל מקום אחר. יש מי שרוכבים להנאתם או כדי לשפר את הכושר הגופני.

בישראל סוללים במקומות שונים שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים, ויש גם מגרשי רכיבה ופארקים שנוח לרכוב בהם. ואולם, במקומות רבים עדיין אין שבילי אופניים מוסדרים, ורוכבי האופניים נאלצים לרכוב בכבישים ובדרכים מסוכנות.

מה הבעיה, בעצם?

• הנהגים מתקשים להבחין ברוכבי האופניים: הם רגילים לחפש בעיניהם מכוניות גדולות ולא אופניים קטנים. הרוכבים נמצאים בדרך כלל בצד ימין של המכונית, ולא בצד הנהג, ולכן קשה עוד יותר להבחין בהם. 
• רוכבי האופניים פחות מוגנים מאשר האנשים שיושבים במכונית. כלי הרכב שלהם – האופניים, פחות יציבים.

אז מה עושים?

נהגים: פוקחים עיניים ושומרים על ערנות;

מאטים ונזהרים ליד רוכבי אופניים.

בכל מקרה של פגיעה, נחלצים לעזרת הנפגעים, ומדווחים למשטרה ולמגן דוד אדום.

רוכבים: בוחרים היטב את שבילי הרכיבה;

חובשים קסדה, ורצוי גם ללבוש אפוד זוהר;

ילדים אינם רוכבים בכבישים סואנים, אלא רק בפארקים או בשבילי אופניים מסודרים; משתמשים רק בכלי רכב בטיחותיים.

ומה על המדינה לעשות?

מלבד השקעת משאבים לסלילת שבילי אופניים מוסדרים, אשר יאפשרו לרוכבי האופניים לנוע בבטחה ממקום למקום, יש להגביר את הפיקוח על חוקי התנועה והאכיפה שלהם, ולמצות את הדין עם נהגים שעוברים על החוק, בעיקר עם אלו אשר בורחים ומפקירים פצועים בשטח.

חופש נעים ובטוח לכולנו.