גלים أمواج חדשות
כניסה
דף ראשי > מדינה ופוליטיקה > הדרת נשים מן המרחב הציבורי פורסם: 23/1/2012

הדרת נשים מן המרחב הציבורי

הדרת נשים: כתבה שנייה בסדרה

אזרחים ישראלים רבים מודאגים מהתפשטות תופעת הדרת הנשים מן המרחב הציבורי ופועלים להפסקתה. קבוצות רבות, ובהן "ירושלמים", "ישראל חופשית", "התעוררות" ו"אמונה", פועלות במגוון דרכים כדי להחזיר את הנשים למרחב הציבורי ולדחות חד־משמעית כל גילוי של הדרת נשים. עיקר דרישתן היא שנשים ייראו וקולן יישמע. בכתבה שלפניכם תקראו על המאבק החברתי נגד הדרת נשים. זו כתבה שנייה בנושא חשוב זה, שנמצא בכותרות ואינו יורד מסדר היום הציבורי.

מאת: אלינור דורי

 

הפגנת נשים במדרחוב בן יהודה בירושלים נגד הדרת נשים.
הפגנת נשים במדרחוב בן יהודה בירושלים
נגד הדרת נשים.

הדרת נשים מן המרחב הציבורי

לאחרונה אנחנו שומעים רבות על תופעת הדרת הנשים מן המרחב הציבורי במקומות רבים בארץ: בקווי אוטובוס המכונים "קווי מהדרין", נשים מתבקשות לשבת בספסלים האחוריים; רופאות מודרות ממתן הרצאות בכנסים העוסקים בבריאות האישה; הולכות רגל נאלצות לעבור למדרכה ממול ודמויות של נשים מוּסָרוֹת משלטי החוצות, כדי שמראה פניהן וגופן לא ייראה.

 

נשים נאבקות על מקומן

במקומות רבים בארץ, קבוצות חברתיות מגוונות קמות ומתארגנות כדי לעורר מודעות למניעת תופעות של הדרת נשים מהמרחב הציבורי.

תנועת "ירושלמים" היא תנועה חברתית אשר מאגדת חילונים ודתיים ליצירת בסיס לחיים משותפים בירושלים, המושתתים על חופש, כבוד הדדי ופתיחות, בעיר שתושביה בעלי מגוון דעות ואמונות.

יצאנו לראיין את צפירה שטרן־אסל, מנהלת בית הספר למחול "קולבן דאנס" ופעילה חברתית בתנועת "ירושלמים". בריאיון, צפירה מספרת כיצד פעלה עם חבריה בתנועת "ירושלמים" נגד הלחצים שהפעילה עיריית ירושלים על להקת "קולבן דאנס" בדרישה שיכסו בווילון את חלונות הסטודיו למחול במרכז ז'ראר בכר ירושלים.

חלונות בית הספר למחול פונים אל הרחוב ואפשר לראות דרכם את התלמידים והתלמידות הרוקדים. בבתי ספר רבים ללימודי מחול בעולם, נוהגים להציג בדרך זו את יופיו של הריקוד לציבור הרחב ולעורר עניין במחול.

צפירה: "מאז הוקם בית הספר, מופעלים על צוות ההנהלה לחצים גדולים מצד העירייה לכסות את חלונות הסטודיו בווילונות במהלך האימונים של הרקדנים והרקדניות, בנימוק שמראה הרקדניות פוגע ברגשות הציבור. בשלוש השנים האחרונות, החליטו בבית הספר להיענות לבקשת העירייה, כדי לשמור על יחסים טובים. לפני שבועות מספר, כאשר החלה תופעת הדרת הנשים לקבל כותרות בחדשות ובעיתונים, החלטנו בבית הספר שלא ניתן יד להקצנה הדתית ההולכת וגוברת בירושלים ולהדרת הנשים, והחלטנו לקיים טקס מיוחד שבו נסיט את הווילונות מן החלונות. מאז ועד היום, בכל אימון והופעה, הווילונות מוסטים והרקדנים גלויים לעיני העוברים ושבים".

 

הידעת?

מרכז ז'ראר בכר הוא מרכז תרבות ירושלמי שמתקיימים בו מופעי אמנות בתחומי תאטרון, מוזיקה, בידור ומחול. המרכז שוכן ברחוב בצלאל, הסמוך לשוק מחנה יהודה.

 

הדרת נשים בכרזות ובמודעות

המעשים האחרונים שאנו עדים להם נובעים מן האמונה בערכים ובהלכות צניעות. הלכות אלו אוסרות לקיים במרחב הציבורי ייצוג של נשים, דימויים של נשים כדוגמת תמונות או "שירת נשים". לדוגמה, כרזות, מודעות, פרסומות ושלטי חוצות שמוצגות בהם נשים אינם מתפרסמים עוד, מאחר שחברות הפרסום חוששות מהשחתתם בידי גורמים דתיים קיצוניים, אשר קורעים את הכרזות או צובעים אותן בצבע שחור.

צפירה מספרת שבתנועת "ירושלים" שותפים חילונים ודתיים, הפועלים בהתנדבות כדי ליצור בירושלים אווירה פתוחה ומכילה לכלל תושבי ישראל. חברי התנועה פועלים למען שיפור איכות חיי התושבים ונאבקים באפליה במרחב הציבורי.

צפירה שיתפה אותנו בכך שלאחרונה הגישו חברי הקבוצה עתירה לבג"צ נגד חברת פרסום אשר נמנעה לתלות מודעות הכוללות תמונות של נשים על האוטובוסים. צפירה וחברותיה לקבוצה הצטלמו ושלחו את תמונותיהן לחברת הפרסום בקמפיין שכותרתו: "ירושלמיות, נעים להכיר", כדי שיפרסמו את תמונותיהן על האוטובוסים, אך לדברי צפירה, חברת הפרסום כלל לא פרסמה את התמונות.

 

אוטובוס המשתייך לקווי מהדרין.
אוטובוס המשתייך לקווי מהדרין.

 

מרבית החרדים מתנגדים

יש לזכור, כי התופעה של הדרת הנשים מזוהה עם קומץ קטן, יחסית, של חרדים קיצוניים, אשר פועלים בערים שונות. מרבית העדה החרדית מתנגדת לפעולותיה האלימות והקיצוניות של הקבוצה ומתנערת ממעשיה. גורמים חרדים בכירים טוענים כי מדובר באירועים שוליים, שאנשים בודדים אחראים להם, וכי פעולות אלו אינן מזוהות עם כלל הציבור החרדי.

עם זאת, הבכירים החרדים מאשימים את התקשורת בכך שהיא מלבה את המהומות ומקצינה את הנעשה בשטח. לדוגמה, הם מזכירים את צוות החדשות אשר שלח בכוונה אישה שלבושה אינו צנוע לשכונה חרדית בבית שמש, רק כדי שיוכלו לצלם את המהומה שהתפרצה בעקבות המעשה הזה. יש לזכור, כי רוב התושבים הם אנשים שקטים ואוהבי אדם, אשר חיים את חייהם על פי אמונתם ומבקשים שיכבדו את בחירתם. הם החליטו להתגורר בשכונה שכל תושביה מנהלים אורח חיים דומה, וכל רצונם הוא לחיות בדרכם ולחנך את ילדיהם על פי מסורת אבותיהם בלא הפרעה, כמו שהם אינם נכנסים לשכונות החילוניות ומפריעים לסדר הטבעי המתקיים בהן.

ואכן, המציאות מורכבת מאוד. מצד אחד, אזרחים רבים מבקשים לקיים את חוק כבוד האדם וחירותו ולמנוע אפליה של נשים או גברים רק בשל שייכותם המינית, ובכלל זה שנשים תוכלנה ללכת ברחוב היכן שהן רוצות, לשבת באוטובוס היכן שהן רוצות, להתלבש כפי שהן רוצות ולראות את בנות מינן מיוצגות בשלטי חוצות. מצד אחר, החרדים תוהים מדוע אין מכבדים אותם וכופים עליהם להיחשף לצילומי נשים בלבוש לא־צנוע בשלטי חוצות.

השיח החברתי בנושא הדרת נשים בישראל הולך ומתרחב, ומציג את המורכבות של החברה הישראלית, הכוללת עדות, דתות, אמונות ודעות רבות ושונות זו מזו.

 

לדעתכם, מה אפשר לעשות כדי ליצור מצב שבו הקבוצות השונות ישתפו פעולה ויצליחו למצוא הסכמה ביניהן? שתפו אותנו.

   

חדשות הילדים |  כניסת משתמשים |  הרשמה |  הדרכה למורים |  אתר לדוגמה |  על אודות האתר |  צרו קשר |  נגישות

כל הזכויות שמורות © עמותת סנונית (ראו תנאי שימוש)  |  האתר פועל ברשיון