גלים أمواج חדשות
כניסה
דף ראשי > חברה וכלכלה > התחביב של אבא הפך לדרך חיים פורסם: 25/3/2019

התחביב של אבא הפך לדרך חיים

בשנתיים האחרונות החליט אליהו ששה בן ה-12 לאמץ לעצמו דרך חיים חדשה ולצד הלימודים להקדיש זמן לחיות עזובות – להאכיל אותן, לשחק איתן ולדאוג לשלומן. לדבריו, הכול התחיל בעקבות אביו, שהיה מביא הביתה חיות שבעליהן לא רצו אותן.

מאת: צחי בן ארי

הכתבה נכתבה על ידי סטודנט מהמחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, במסגרת קורס על חדשות לילדים

 

אליהו ששה מאכיל את הכלבה המאומצת ליצ'י

אליהו ששה מספר על מה שגרם לו לשנות את דרך חייו: "היה לנו כלב בבית בשם בולט, שממש נקשרתי אליו. לפני שנתיים הוא מת והיה לי ממש קשה שפתאום הוא לא נמצא בבית. זה נתן לי את המוטיבציה הגדולה להקדיש מזמני למען החיות העזובות, כמו שבולט היה כשהגיע אלינו". כבר שנתיים שאליהו מקדיש תשומת לב ויחס חם לחיות עזובות ברחוב. בין השאר, הוא דואג לתת לחיות אוכל, משחק איתן ומנסה לתת להן את התחושה שהן לא לבד. את הפעילות הזאת הוא עושה בדרך לבית הספר, בשכונה ובשעות הפנאי שלו. כמו כן, הוא גם אימץ חיות משל עצמו.

איך הוא מספיק לטפל בחיות בזמן הלימודים ואיך הוא משיג את הכסף לאוכל? אליהו מסביר: "במקום לשבת אחרי בית הספר על הספה מול הטלוויזיה כמו האחים שלי, אני הולך ומטייל בשכונה ורואה לאיזו חיה אפשר לעזור ועם איזו חיה אפשר לשחק. אני נפגש עם חברים, רואה טלוויזיה ועושה שיעורים אבל זה ממש לא בא על חשבון הזמן שלי עם החיות. אני תמיד משתדל לפנות להן זמן במהלך היום". לעיתים הטיפול בחיות כרוך גם בהוצאות כספיות. אליהו מסביר איך הוא מסתדר: "ההורים עוזרים לי מבחינת הקניות של האוכל לחיות. לפעמים אימא שלי מכינה להן דברים טעימים מהמטבח שלנו, אבל גם אני משתדל לחסוך כסף בשביל זה".

 

לעיתים הטיפול בחיות כרוך גם בהוצאות כספיות

התחביב של אליהו בן ה-12 התחיל לפני כשש שנים, בעקבות המנהג של אביו, נועם ששה, לאמץ חיות שבעליהן ויתרו עליהן ולתת להן מקום אצלו בבית. נועם נזכר: "זה התחיל בשני ארנבים: אחד שחור ואחד לבן, שחבר שלי נתן לי ואמר ששניהם זכרים, כך שהם לא אמורים להתרבות". ואליהו הוסיף: "מהר מאוד גילינו שמדובר בזכר ונקבה כי הסתובבו לנו בכל הבית והחצר ארנבים קטנים. בהתחלה לא ידענו מה לעשות איתם, ועד מהרה התרגלנו לנוכחות שלהם ולא יכולנו בלעדיהם".

 

"זה התחיל בשני ארנבים: אחד שחור ואחד לבן..."

לאחר שהתרגלו בני המשפחה אל הארנבים, החליט אב המשפחה שזה הזמן הנכון להוסיף שני כלבים חמודים, שגם הם עד מהרה התרבו והפכו את הבית לגן חיות של ממש, כפי שאליהו מתאר: "כל הזמן היו בבית נביחות. גם ביום וגם בלילה, אבל מהר מאוד התרגלנו גם לזה".

בשלב הזה הצטרפו גם אחיו הגדולים של אליהו, יצחקי ואפיק, למסיבת החיות שנוצרה בבית. האחד הביא אוגרים והאחר הביא תוכי בכלוב. אליהו צוחק ואומר: "אימא שלי כבר לא ידעה מה לעשות עם כל החיות שהיו אצלנו בבית. זה עושה המון בלגן ולכלוך וגם רעש".

 

"אימא שלי כבר לא ידעה מה לעשות עם כל החיות שהיו אצלנו בבית. זה עושה המון בלגן ולכלוך וגם רעש"

בהתחלה, אורית ששה, אימא של אליהו, התנגדה לגן-החיות שנוצר בביתה. לדבריה, היא יכלה לחיות מצוין בלעדיהן, אבל כעת, כעבור כמה שנים שבהן תמיד הייתה חיה בבית, היא כבר לא יודעת איך לחיות בלי הנוכחות שלהן.

 

כיום אליהו מקדיש את רוב זמנו הפנוי למען החיות. לדבריו, לא רק החיות נהנות מהטיפול שלו, אלא גם הוא נהנה: "מאז שנכנסו אלינו חיות הביתה כשהייתי קטן, זה נתן לי המון ביטחון עם חיות וממש לא פחדתי מהן כמו הרבה ילדים בגיל שלי. אני חושב שהחיות תרמו לביטחון שלי בלימודים ועם חברים לאורך השנים. כשאתה יודע להעניק יחס לחיות שבדרך כלל לא מתייחסים אליהן, אתה גם יודע להתייחס לסביבה שלך בדרך טובה יותר".

 

   

חדשות הילדים |  כניסת משתמשים |  הרשמה |  הדרכה למורים |  אתר לדוגמה |  על אודות האתר |  צרו קשר |  נגישות

כל הזכויות שמורות © עמותת סנונית (ראו תנאי שימוש)  |  האתר פועל ברשיון